איך לשמור על מזון ושתייה בנסיעות ארוכות

Date

לפני קרוב לעשור התחלתי לעבוד כנהג משאית בחברת הובלות גדולה. מאז ומעולם אהבתי את הכביש והוא גם אהב אותי. עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שאני כבר עשרים שנה על ההגה, מתוכן קרוב לעשור כנהג מקצועי ומעולם לא הייתי מעורב בתאונת דרכים. הבעיה היחידה שהייתה לי במהלך שנות העבודה הרבות שלי בתחום, היא האתגר הכרוך בשמירה על מזון ושתייה בנסיעות ארוכות.

בתור חולה ההגה שאני, קורה לא אחת שאני צריך לנסוע ממנרה הצפונית עד ירושלים ואפילו עד ים המלח. בסופו של יום אני צריך כמובן גם לחזור לצפון, כך שיוצא שאני מבלה בנהיגה את רוב שעות הערות שלי. במהלך הזמן הזה אני מן הסתם לא עוצר כל כמה שעות כדי לקנות לי חטיף או פרי בתחנת דלק, אלא מעדיף להישאר כמה שיותר זמן רצוף על ההגה כדי שאוכל לחזור הביתה בשעה סבירה.

הפתרונות הזמניים שלא פתרו מאום

עד שרכשתי את המקרר לרכב ההובלות שלי, ניסיתי כול מיני פתרונות שאף אחד מהם לא באמת הצליח לפתור כלום. בהתחלה התמקדתי בחטיפים מלוחים שלא דורשים קירור. זה היה פתרון נחמד לשבוע או שבועיים, אבל ברור היה לי שלא מדובר על פתרון קבע. כמות המלח שצרכתי בתקופה הזו הייתה יכולה להספיק לחיים שלמים ויתר לחץ דם היא לא המחלה המועדפת עליי, אז הפסקתי.

בשלב מאוחר יותר עברתי לירקות חתוכים שהייתי שומר בקופסת פלסטיק בקבינה, אבל עם כל הכבוד לאטימות של הקופסה, בסוף היום הירקות כבר הזכירו יותר סמרטוטים מאשר ירקות. התחלתי לעצור בתחנות דלק כדי לרכוש לעצמי שתייה קרה והייתה אפילו תקופה שבה הייתי נסחב בכול בוקר עם צידנית עמוסה בכול טוב, או ליתר דיוק בכול מה שניתן היה להכניס אליה אחרי שמילאתי אותה בקרחומים ובקוביות קרח.

אלוהים, איך לא חשבתי על זה קודם?

אחרי לא מעט שנים על הכביש, חבר שהקפצתי הביתה בסוף יום עבודה שאל אותי איך זה שאין לי מקרר לרכב. האמת היא שאין לי מושג איך לא חשבתי על זה קודם. אולי זה בגלל שנדמה היה לי שמדובר בהוצאה רצינית מאוד, אולי כי חשבתי שמדובר על מקרר שתופס הרבה מקום ואולי כי פשוט לא חשבתי על זה כמו שאני לא חושב על הרבה דברים אחרים.

לשמחתי אני לא בחור שמבזבז יותר מדי זמן וכבר שבוע אחרי שהשאלה שלו נזרקה לחלל תא הנהג, התחדשתי במקרר לרכב בנפח של שישים ליטר. היום אני יכול להגיד לכם בפה מלא ענבים קרירים שחווית הנסיעה שלי השתדרגה מן הקצה אל הקצה. לא משנה באיזו שעה אני נוהג חזרה הביתה, אני תמיד יכול לשלוח יד למקרר, לשלוף איזה בקבוק של תה קר, להוציא קופסת חומוס, לנגב עם איזו פיתה ולחזור הביתה עם חיוך. ועל כך נאמר – מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

More
articles